יום שבת, 4 בנובמבר 2017

מהצד של המצד לצד של המכתש, כמה דברים בדרך, ובעין צפית - יבש.

אסכולות, בצידי הדרך, טיול 1, ממצד תמר למכתש הקטן, 3/11/2017, מדריך ספי בן יוסף


סביר להניח שרובנו עשו כבר את המסלול של היום יותר מפעם אחת, בין אם כחלק משביל ישראל ובין אם בהזדמנויות אחרות. מצד תמר והמכתש הקטן הם בגדר ה"השכלה הבסיסית" של המטייל בארץ, אלא שהפעם אנו צולחים את הנתיב עם ספי בן יוסף, הוא ולא אחר. אפשר להוסיף לשמו את הכינוי "המדריך המיתולוגי" אלא שנראה לי שנחטא כאן מעט במעין קלישאה, אלא שספי הרוויח את כל הכתרים שנקשרו לו בעמל, ביזע, בידע ובזכות.




החזאים מבטיחים אפשרות של גשם בכל מיני מקומות בלתי ברורים בארץ, במעין תחזית מעורפלת ולא ברורה, ואילו המציאות שאנו פוגשים ברדתנו מהאוטובוס היא בהירה ונעימה, בלי להשאיר מקום לספק.
יורדים מהאוטובוס בכביש 25 מול מצד תמר, ובלי הכנה או חימום מטפסים אל התצפית שממערב לכביש כדי להיפגש עם ההרצאה הראשונה של היום הכוללת בתוכה את ההיסטוריה של הנגב לאורך הדורות ובעת החדשה, את חשיבותו של הנגב כמעבר בין אסיה, אירופה ואפריקה, כדרך המעבר אל מפרץ אילת ואל ים סוף וכעומק איסטרטגי, אך בשום אופן לא כמקור לאוצרות טבע מכל סוג שהוא או כמקום שנוח לקיים בו חיים. מדבר יבש וקשוח.
ספי מתעכב גם, אפרופו מצד תמר, על המצדים שתיחזקו את הדרכים בימי שלום ומגדלי התצפית ששימשו להם עיניים.
לא אוכל לחזור כאן על השיעור בן מחצית השעה, אך למותר לציין שהוא היה מקיף ומתובל כהלכה, כדרכו של ספי כמימים ימימה.


ממשיכים לכיוון דרום מערב, קצת עולים וקצת יורדים, עד שאחד מיובליו של נחל צפית מנקז אותנו אל נחל צפית עצמו ואל עין צפית, שהוא, בימים טובים, נובע במספר נקודות נביעה לאורך כמה מאות מטרים, אלא שהגענו ביום רע והעסק צחיח למשעי. 





ספי נזכר בארוע טראומטי אי אז בעבר הרחוק, עם עמיתו מנחם מרכוס שהיה שותף לשיטוטים המדבריים, סיור שערכו יחדיו ללא כמות מספקת של מים, ושבסופו הגיעו לגב מלא מים שלא ממש הזהירו בניקיונם, אלא שבצימאונם-כי-רב שתו מלוא לוגמיהם והרטיבו את ראשיהם, עד שגילו לפלצותם שלא רחוק מהם, על פני מימיו השוקטים של הגב, צפה לה מעדנות גווייה נרקבת של יעל. את התאורים הפלסטיים והספרותיים שנלווים לגילוי דנן, אני משאיר לדמיונכם ולמספר המקורי.



אלמוג מאובן

ריף אלמוגים מאובן


ממשיכים מעט בתוך נחל צפית ואחר מטפסים מאפיקו לכיוון דרום-דרום-מערב, בדרך פוגשים אלמוגים מאובנים, מה שמספק עילה להתעכב על תקופות גיאולוגיות שונות שיש להן נוכחות מרשימה כאן. גם פה כמו בנקודות אחרות לאורך היום, מדגיש ספי שחלק גדול מהייחוס של תופעות כמו התחממות גלובלית, התייבשות ים-המלח ודומיהן, להתנהגות של אנשים וציביליזציות, הן בגדר של טרנדים עיתונאיים ללא קשר לעובדות המראות לאורך ההיסטוריה האקלימית והגיאולוגית על מחזוריות ועל תופעות קיצוניות עוד בטרם העידן התעשייתי ואפילו בטרם היות האנושות.






מטפסים עוד קצת ומגיעים עד לתצפית שעל שפת המכתש.  בדרך עוד מתעכב מורנו ורבנו על ענייני צמחייה, שכבות גיאולוגיות ותזוזתן ועונות השנה שכאן הן רק שתיים, קיץ וחורף, בעוד שבאירופה יש ארבע, קופחנו.
על שפת המכתש אנחנו נחשפים לסיפור מהעבר, של הזרמת מי-השופכין של הקמ"ג בדימונה אל תוך המכתש, דבר שגרם לזיהום גרעיני, אך הופסק כשהדבר נתגלה בעיקר מאחר והזיהום היה עלול לפגוע במים שנשאבו מתחתית המכתש והוזרמו למפעלי ים המלח. צעקה ציבורית שקמה בעקבות הגילוי זרזה את הפסקת ההזרמה.



ספי מתעכב על תהליך היווצרותם של מכתשים (קמר שנסדק בפסגתו עקב מתיחת יתר של השכבה העליונה ושחיקת מים בתוך החריץ שנותר) ועל המגלומניה הישראלית הטוענת שתופעת המכתשים היא תופעה ייחודית לישראל (לא נכון, והוא מונה עשרות מכתשים שנמצאים ברחבי העולם ולא בישראל).
עוד התעכבות קטנה היא על השלט הניצב במקום ומתאר את תהליך היווצרות המכתשים, שיד נעלמה מחקה את המילה "מיליון" בכל מקום בו הופיעה, ע"מ לסנכרן את הטבע עם אמונתו של המוחק.






יורדים אל תחתית המכתש ב"מעלה חצרה" שנקרא גם "מעלה אייזנברג" על שמו של דוד אייזנברג, חניך השומר הצעיר שמת כאן מהתייבשות במהלך "טיול מכתשים" בפסח 1955. אנדרטת אבנים מציינת כאן את שמו ואת הארוע העצוב.
האנדרטה לזכר דוד אייזנברג ז"ל
גולשים בזהירות במעלה האמור אל התחתית הזרועה בסלעי חול צבעוני שהשמש המנמיכה במערב מוסיפה אדמדמות לגווניהם האדומים-סגולים וחרדליים.







עוד קצת הליכה בתוך אפיק של אחד מיובליו של נחל חצרה בתחתית המכתש, גלישה קטנה פה וטיפוס קטן שם, ומתנקזים אל נחל חצרה עצמו המוביל אותנו אל "שער-אשמדאי" ואל החניון שבו ממתין לנו האוטובוס עם תמים הנהג, כוס תה קטנה נמזגת מתרמוס, עוגיה קטנה ופיצוח, והביתה.
זה השער

וזה אשמדאי

ואלה השורדים האמיצים


תודה לספי בן יוסף שהטעימנו מהמעיין השופע והצבעוני שבאמתחתו, בראשו ועל קצה לשונו, תודה לאיתן שאירגן אותנו, לדקל החובש הביטחוני, לתמים הנהג, ולכם שנעמתם זה לזה, זו לזו ואף לי.

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן ,

התמונות שצילם איתן נמצאות כאן

אנימציה של המסלול שאיתן טרח לארגן נמצאת כאן 

תודה איתן !


להתראות,


אבי



יום שבת, 22 באפריל 2017

בין חום היום לקרירות המים, הזוויתן קורא לנו אליו עם ירידות תלולות ועליות כנ"ל, כמעט עד השמים

בצידי הדרך 2016-17, טיול 6, נחל זוויתן, מדריך זיו ריינשטיין


חם, אומרים, חם מאד יהיה היום, כך גם זיו ריינשטיין המדריך, " קחו הרבה מים וקרם הגנה", זאת ברדתנו מהאוטובוס בחניון שיח' חוסיין.  עוד לפני כן בדרך לצפון, באוטובוס, אנו זוכים לסקירה גיאוגרפית על הגליל ורמת הגולן, קצת גיאולוגיה (בזלת והרי געש בגליל התחתון), ענייני פיתוח הכבישים כאן, קצת חקלאות (פריחת המנגו),  היסטוריה ותיאולוגיה (אתרים נוצריים בגליל ולחופי הכינרת) ועוד כהנה וכהנה.
עוקפים את הכינרת מצפון ומטפסים על רכס קו פרשת המים שבין נחל יהודיה מימיננו לבין נחל הזוויתן שמשמאלנו, בואך חניון יהודיה.




אחרי ההתעדכנות וההפסקה המנהלתית בחניון יהודיה, מצפינים עוד כקילומטר לחניון שיח' חוסיין ומתארגנים להליכה.  תדריך קצר הכולל שוב סקירה גאוגרפית של השטח, נחלי הרמה, ביניהם דליות, יהודיה, זוויתן ומשושים, המתכנסים כאצבעות אל כף היד, היא בקעת בית צַיְדָה ואל הכינרת.
בתחנת המידע אשר בחניון יהודיה מתרים בנו לקצר את המסלול המתוכנן מחמת החמסין המתרגש ובא ולוותר על בריכת המשושים. זיו הופך את ההתראה לצו.  הולכים.




פוסעים מזרחה ואחר צפונה בינות אלונים ואקליפטוסים המזדקרים מגלי אבנים, שדות בור ההולכים ומצהיבים וחורבותיו של הכפר שיח' חוסיין, כפר סורי הרוס שהיה פעיל כאן עד 1967.  עצירה קטנה והתעכבות על מעט בוטניקה, עולשים תכלכלים ופרגים בוהקי אודם, והסיבה שעצי האלון צומחים דווקא בגלי אבנים (הבלוטים שמאפשרים את צמיחת האלון, מתחבאים בינות לאבנים ואינם בתחום השגתם של חזירים וזללנים אחרים), ועוד כיוצא באלה.







לאחר כשני ק"מ מגיעים לאפיקו של הזוויתן ומתחילים לגלוש אל אפיקו. עד מהרה מתגלות לעינינו הבריכות הראשונות עם תצורות הבזלת המשושות וזריזים שבינינו חובבי המים לא מהססים וטובלים טבילה ראשונה.
ממשיכים עם האפיק לכיוון דרום מערב, הזרימה בנחל אינה חזקה ובכל זאת יש "תחושה של נחל" : הרדופים וצמחיית מים, שכשוך של מפלונים, קרקור צפרדעים, פה ושם משב רוח קל ומרענן, בקיצור, נחת.
האפיק הולך ומתבלדר, פה ושם טיפוס, פה ושם קפיצה בין סלעים, ולעיתים נדרשים להעזר בידיות ברזל ובמדרגות חצובות על מנת שלא לצנוח צניחה מכאיבה.






בבריכה הגדולה שמתגלה לנו בהמשך עוצרים לשחייה, לקפה ולארוחת צהריים למי שחפץ, תענוג.
מתארגנים לתנועה וממשיכים.








 משפחת חזירי בר שמופיעה על הגדה הנגדית, על אמהותיה, אבותיה ושלל גוריה, מפתיעה אותנו ומרגשת.    לאחר כמה דקות מגיעים לתצפית על מפל הזוויתן שלמרגלותיו נמצאות בריכות המשקפיים, גובה המפל אגב, הוא 28 מטרים, כך זיו.




ממשיכים דרומה, בנתיבה של אמת מים שהובילה מים, כך אומרים, אל הכפר שייח' חוסיין, אי-אז בימים,


 פוסעים במקביל לאפיק אך מעליו כדי להגיע לתחילת הירידה הגדולה שתוביל אותנו בהמשך למטה למטה, אל האפיק עצמו.  יורדים.  ברכיים מאותגרות ובלמים מתחממים, ומזג האויר אף הוא מוסיף להתחממות.  מגיעים למטה ומדלגים על האבנים בינות לסבך, פה ושם קצת מתברברים בנתיב, שום דבר דרמטי מסתבר.




עוברים את נקודת הפיצול של השביל העולה לחניון יהודיה ע"מ לחזור אליה בהמשך יותר מאוחר, כדי לבקר בעין נטף הנמצא בהמשך הנחל.  במחבוא שיחים מסתתר לו המעיין המקסים הזה שמימיו נוטפים מהסלע כווילון מטפטף ומנצנץ, קריר ומרענן ביום שכזה.  זיו מכריז שהמעיין אינו חלק מזרימת המים של הזוויתן אלא נביעה עצמאית שמקורה במים שסוננו דרך שכבות הקרקע במשך מספר שנים, כלומר אין אלה מים של החורף האחרון וכנראה שגם לא זה שלפניו.






מרטיבים את הראש ואת הכובעים, ממלאים בקבוקים במים הזכים ושבים על עקבינו לכיוון הפיצול ותחילת העליה.   כן, כן,  כבר בעת שירדנו באותה ירידה תלולה, כמחצית השעה קודם,כבר הבנו שכדי לא לעשות את השבת בנחל, יש מצב שנצטרך לעלות מידה דומה של קווי גובה.  ובכן הרגע הגיע. גם כאן, כמו בירידה, ניכרת עבודה מסורה של הנוגעים בדבר והדבר מתבטא בהצבת מדרגות המקלות על ההעפלה במידה מסויימת. 





מזיעים ומתנשפים אנו שועטים במעלה, תוך עצירה פה ושם בצילו של עץ מזדמן ע"מ להחזיר את הדופק והנשימה לסדרם.




גם המתקשים מגיעים לבסוף ואנו מכלים את הקילומטר ומשהו האחרונים בנוף דומה לזה שבו התחלנו :  אלונים פזורים בדלילות המזדקרים מגלי אבנים, שדות בור מצהיבים ופרות ג'ינג'יות הלומות-חום הבוהות בנו או במשהו אחר, קשה לדעת.



גם הפינאלה החדגוני-משהו הזה מסתיים בקול ענות קרטיבים, טילונים, התרעננות והביתה !





באוטובוס בחזרה, זיו נותן תקציר תזכורת על "מה היה לנו היום", שביל אדום, שביל שחור, עליות, ירידות, בריכות, חזירים, הבחינה על החומר בשבוע הבא.

נפרדים בתודה מטל המלווה, מזיו המדריך, מואליד הנהג ומגיא החובש המאבטח, אף אנחנו, איש מרעהו נפרדים עד השנה הבאה.

קיץ נחמד ומטוייל לכם,

להתראות,

אבי


כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן

תמונות ווידאו שצילמה אילנה קאופמן נמצאות כאן


תמונות ווידאו שצילם יצחק צוקרמן איש הדרום נמצאות כאן