יום שבת, 17 בדצמבר 2016

זוהר יזרח ברום ? נחלים במדבר יהודה, והקינוח ? מלוח.

בצידי הדרך, 2016-17, טיול 2 נחל זוהר, נחל יזרח, נחל רום, מדריך אסף הרשטיג


ויהי ערב ויהי בוקר, ותחלוף שנה. 

השלום לכם ! 

אמנם הברזתי מהפרק הראשון של העונה, מחמת השתלטות וירוס עויין על כמה חלקים בגופי, אבל בינתיים חלף הלך לו הנ"ל ואני חזרתי לאיתני ולשבילים. והשבילים כדרכם, קוראים לנו למדוד אותם בפסיעותינו, תרמיל על שכם, שיר בלב (נו, לא להיסחף, יש גם פה ושם גניחות של מאמץ) ואנרגיות בלתי נדלות, ואנו מתמסרים ברצון. והפעם, בשינוי תוכנית, שהיתה במקור נחל משמר, אם איני טועה, אנו פונים לדרום מדבר יהודה, נחל זוהר, נחל יזרח ונחל רום, בואך ים המלח.הצפון והמרכז עדיין גשומים ורטובים, אבל הדרום בהיר למדי ומזג האויר אידאלי ליום טיול שכזה. הירושלמים ואנשי הדרום-מרכז מצטרפים בצומת ראם אל החבורה שבראשה איתן המלווה, פואד הנהג ושון החובש, ושועטים דרומה. עצירת קפה ב"אלונית" דביר, ממשיכים לערד, יורדים לכיוון נווה זוהר ומתארגנים להליכה בתחנת הדלק של נווה זוהר.
אסף הרשטיג מדריכנו לפרק זה לא מאפשר התמזמזות ומאיץ בנו להתחיל ללכת ואנו נענים ושועטים במעלה הנחל .

גשר כביש 90 על נחל זוהר

תדריל לפני הקרב

עצירה ראשונה ליד שיטה ידועת שיטפונות, סקירת המסלול הצפוי להיום וממשיכים במעלה נחל זוהר.  עוברים מערבה מתחת לגשר של כביש 90 ,  מתקדמים לעבר החלק הקניוני של הנחל, כאשר מכל הצדדים נראים העמודים המרשימים בקירות הנחל, עמודים שצורתם היפהפיה היא תוצאה של בלייה מהירה המתאפשרת בגלל הקרקע הרכה הנקראת כאן "תצורת הלשון" או "חוואר", תלוי את מי שואלים, מעין סלע משקע רך מאד ("...פעם הכל היה כאן ים..."  אתם יודעים) משובץ בשכבות משקע שונות עם אבנים, מאובנים ומינרלים.




מגיעים למצד זוהר, מצלמים ומצטלמים איתו מכל זווית אפשרית, שולפים כריך וגזייה, ובין ביס לשלוק שומעים את ההסבר להימצאותו של המצד דווקא כאן : מעין נקודת אבטחה ושליטה על דרכים עתיקות וחשובות שעברו כאן, גילויין של אותן דרכים עתיקות על ידי ארכיאולוגים של ימינו (הסיפור המרתק על בנו רוטנברג ויוחנן אהרוני ודרך אדום העוברת כאן), הסכרים ובורות המים ששימשו את אנשי המצד במקום הצחיח הזה,  ועוד.  תוך כדי הרצאתו המרתקת של אסף, מציץ לו קוצן מסלע סמוך, מציץ ונעלם לסירוגין, ואסף מנסה לשאול אותו אם הוא זהוב או מצוי, אבל ללא הצלחה יתרה.


מצד זוהר

איתן עושה חלטורות עם דוגמנית הבית
פונים צפונה לכיוון נחל יזרח ומתחילים לפסוע באפיקו, בפיצול הנחלים אנחנו חווים התברברות מסויימת של חלק מהחבורה שהמשיכה ישר בנחל זוהר במקום לפנות לנחל יזרח, אבל סיפור זה מסתיים במהירות וללא נזק. עוצרים לכמה דקות במערת "רגל הפיל", והפעם שיעור בגיאולוגיה מפי המרצה הבכיר אסף :  הסבר על "תצורת הלשון" שהזכרנו קודם ועל דרכי היווצרותה, וכן היכן ניתן למצוא את שכמותה.


שחור זנב שמנמן

מערת רגל הפיל


ממשיכים במעלה נחל יזרח, עלייה מתונה ברובה המסתיימת בקרשצ'נדו של זוויות-טיפוס ההולכות ומיתללות וסוחטות מאיתנו נשיפות ונשימות כבדות, אך זהו פרק קצר למדי ומסתיים באוכף המשקיף על אגן נחל יזרח שממנו באנו מדרום, ועל ים המלח ממזרח. אסף מסב את תשומת ליבנו שהאוכף דנן והרכס של הר יזרח הם דוגמה קלאסית של קו פרשת מים.  כשאחרוני המתנשפים מתכנסים, אנחנו זוכים לשיעור גיאולוגיה נוסף ומפורט הכולל תיאור תהליכים של קימוט ובלייה, סלעי משקע, תזוזת לוחות, שברים סורים אפריקאים, ואיך כל זה מתקשר לכיוון הזרימה של נחל יזרח מצפון לדרום, תופעה שאינה רגילה באיזור זה. וגם שושנת יריחו (הצמח) זוכה לתשומת לב של כמה דקות

אסף

ושושנת יריחו בידו


כנסיית דורמיציון מהדורת נחל יזרח

זה השער לה' צדיקים יבואו בו

מטפסים מנחל יזרח אל האוכף


מכאן גולשים לכיוון נחל רום, אל החלק המעניין שלו לטעמי, חלק מבולדר וקניוני, מסוג הדברים החביבים עלי במיוחד (בעיקר בירידה...). אני יודע שיש אנשים הסובלים מסוג כזה של בילוי, אבל עבורי זהו תענוג צרוף, בעיקר כשלקראת סוף המסלול, נשקף אלינו הכחול הרך והלבנבן של ים המלח בחלון הצוקים, חותך בניגודו את החום המדברי של צוקי הנחל, יופי. 




הקטע הקניוני נגמר והאפיק מתמתן, חוצים את קו כביש 90 ממערב למזרח במוביל מי שטפונות,



לקראת סיום הקטע, עוצרים לקפה ואסף מנצל את העצירה להרחבת אופקינו בכל ענייני ים המלח : התייבשותו, הפקת האשלג, היסטוריה של כל התהליכים הללו בכל הדורות ועוד. כמו כן מוזכר בהרחבה עניינה של תוכנית תעלת הימים על גילגוליה השונים, וכל השאלות והבעיות הנובעות מפרוייקט שכזה.
ממשיכים לרדת בנחל לקראת ים המלח ועוצרים ע"י מאורה של שפני סלע,

מאורת השפנים

מלחמת המנהיגות של השפנים הזכרים, הדרמה בעיצומה



גולת הכותרת של עצירה זאת היא נסיון ההמחזה של מלחמת המנהיגות של זכרי השפנים, שנועדה כנראה לשחקנים קצת יותר מוכשרים ממה שקבוצתנו יכולה היתה להציע.

כביש המלונות והאוטובוס שלנו  מתגלים לנו בהקדם.


הקינוח הוא הפעם מלוח : אקורד הסיום מתנגן לו על קו המים המתרחק, מרוצף במשטחי מלח מגווני מרקמים, ובפסלי מלח הבולטים מתוך המים הרדודים בשקט סוריאליסטי-משהו, אבל יפה להפליא.  נו, בלי להצטלם בכל היופי הזה אי אפשר...






אכן קינוח ראוי.


ההתארגנות לנסיעה זריזה למדי והקהל מזדרז להיפטר מעודפי המזון (יהודים לא ?) תוך כיבוד וחיוך.

תודה לאסף, לאיתן, לפואד ולחובש שון,

ולכם שהייתם נחמדים כרגיל.

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן,

התמונות שצילם איתן נמצאות כאן,

להתראות,

אבי



תגובה 1: